סקירת שביל ישראל

כללי

באביב 2016 הלכנו את רובו של שביל ישראל ברצף, מאילת ועד תל אביב, מרחק של כ-700 ק״מ. השביל המלא, כ-1,000 ק״מ אורכו, חוצה את מדינת ישראל מדן ועד אילת. הוא עובר בשמורות טבע, גנים לאומיים ובשולי אזורים מיושבים. השביל ייחודי מאוד מכמה בחינות - הגיוון על השביל הוא עצום ושלל הנופים המשתנים נעים בין מדבר צהוב, שומם ומרשים ועד חורשות ירוקות, נחלים שופעים במים וגבעות והרים עם נופים עוצרי נשימה. פרט לנופים השביל לוקח את המטייל בו סמוך לערים, כפרים, מושבים וקיבוצים עם אוכלוסיות מגוונות, תרבויות שונות ואתרים היסטוריים המכילים סיפורים מרתקים. עוד תופעה מיוחדת בשביל ישראל היא ״מלאכי השביל״, אנשים טובים שדואגים לרווחת המטיילים בשביל ומסייעים להם בהתנדבות. הסיוע יכול להגיע במספר דרכים - אירוח, לינה, הטמנת מים, חילוץ ועוד. השביל הינו רציף אך גם ניתן לבצע אותו בחלוקה למקטעים (כ-45 מקטעים). כמו כן קיימת האפשרות לבצע אותו מדרום לצפון או להיפך, לכל אופציה יש את היתרונות והחסרונות שלה.

מפאת אילוצים שונים נאלצנו לסיים את השביל בתל אביב, אך החוויה והאנשים שפגשנו בדרך עוררו אצלנו רצון עז לחזור ולבצע את השביל פעם נוספת בתקופה הקרובה.

עונת הליכה

עונת הקיץ בחודשים יוני-אוגוסט אינה מתאימה להליכה בשביל ישראל ברצף. חודשי החורף מאידך גשומים וקרים מדי לחלק מההולכים. החודשים האידיאליים הינם חודשי האביב והסתיו, כאשר הערך המוסף באביב הינו הפריחה שנמצאת בשיאה (גם במדבר). אנחנו הלכנו את השביל בחודשים מרץ-אפריל ומזג האוויר היה נוח. 

דרגת קושי

באופן כללי השביל קל יחסית. כמובן שהליכה ברצף של השביל מערימה על רמת הקושי כמו בכל הליכה של שביל ארוך. הליכה מדרום לצפון מצריכה מעט יותר כושר גופני ראשוני היות והקטעים הקשים יותר בשביל ממוקמים בדרומו. כמו כן מזג האוויר גם כן יכול להשפיע בקלות על רמת הקושי ולהפוך הליכה נעימה במדבר לגיהינום עלי אדמות, לכן יש להתחשב רבות בגורם זה. 

הגעה לתחילת המסלול

את השביל התחלנו מבית ספר שדה אילת, מעט דרומה מחוף אלמוג. את הלילה שלפני היציאה העברנו באוהל בחוף שנמצא דרומית למלון אורכידאה. ניתן להגיע למקום בקלות באמצעות תחבורה ציבורית מתחנה מרכזית אילת (תדירות גבוהה).

מפות וספרים

בכדי להקל על המשקל העדפנו להשתמש בספר שביל ישראל (הספר האדום) המכיל בתוכו מפות, גרף גובה וסיפור דרך לכל מקטע. הספר מחלק את שביל ישראל מאילת לדן ל-46 מקטעים, את חלקם ניתן לשלב (אך הדבר מומלץ למיטיבי לכת בלבד). כמו כן יש לקחת בחשבון גם ״ימי אפס״ בתכנון הזמן המיועד. ניתן לסחוב מפות סימוני שבילים 1:50,000 אך עבורנו זה היה מסורבל, כבד ויקר. מחירו של הספר, אגב, לא זול בכלל.

ציוד

את משקל התיק, כמו בכל שביל ארוך, כדאי לשמור על מינימום. פגשנו בשביל מטיילים שהביאו עמם כמעט כל פריט אפשרי שניתן להעלות על הדעת -  החל מכלי נגינה, דרך בובות, סט סירים ואף מברשת שיניים חשמלית. מצידו השני של הסקאלה היו גם כאלו שלא לקחו ביגוד נוסף פרט לביגוד שעליהם. היו שביליסטים שאף הסתמכו על שאריות אוכל ומים ממטיילים אחרים שפגשו בחניוני הלילה ושביליסטים רבים שפגשנו לא לקחו איתם אוהל והעדיפו לישון בשק״ש תחת כיפת השמיים.

אנו מייעצים בחום לשים תשומת לב מיוחדת לכמות המשקל שסוחבים בקטעים הדרומיים של שביל ישראל - מים ואוכל יכולים בקלות להגיע למחצית ממשקל התיק ואף מעבר לכך. אין כלל ברזל למשקל אותו צריך לסחוב אך אנו ממליצים בחום לנסות ולשמור על משקל התרמיל (ללא אוכל ומים) מתחת ל-10 ק״ג.

אוכל ומים

ברובו של השביל מים ואוכל נמצאים בשפע. ניתן לבצע קניות של אוכל בממוצע אחת ליום ולמלא מים פעמיים ואף יותר בכל יום, לרוב סחבנו איתנו אוכל ליום שלם וכ-3 ליטר לאדם. נושא זה יותר מורכב כאשר מטיילים בדרום, מאילת ועד ערד. 

טיול במדבר מצריך כמות מים גדולה ומבחינה לוגיסטית במקטעים הדרומיים של השביל לא קיימות נקודות רבות למילוי מים. זה מותיר שלוש אופציות עיקריות להתנהלות עם מים ואוכל בדרום: האפשרות הראשונה היא פשוט לסחוב הכל על הגב. הדבר אפשרי אך מומלץ רק לבעלי מטיילים עם משקל מינימלי ועם כושר גופני טוב, היות ומשקל המים לבדו יכול גם להגיע ל-15 ליטר ואף יותר בקטעים מסויימים. בחניוני לילה לעיתים אנשים משאירים אחריהם בקבוקי מים אך בשום אופן לא הייתי ממליץ להסתמך על כך. אופציה שניה, עדיפה יותר אך גם יקרה יותר, היא לבצע הטמנות מים (ובמקרים מסוימים גם הטמנות אוכל) דרך אדם שמספק שירותים אלו בתשלום. בצורה כזאת ניתן להפחית משמעותית את כמות המים והאוכל שסוחבים. זו הייתה האופציה בה בחרנו ולא נתקלנו בשום בעיות באיתור ההטמנות. רוב המטמינים גם מספקים אחריות להטמנות, לכן הסיכוי להיתקע ללא מים שואף לאפס. אופציה שלישית היא לבצע הטמנות באופן עצמאי. אמנם אופציה זו מאפשרת גמישות רבה בכמות הפריטים אותם ניתן להטמין, אך העדפנו שלא לבצע אותה מכמה סיבות - ראשית כשני מטיילים הגרים באזור המרכז אופציה זו אינה הייתה כלכלית עבורנו. שנית, יש מקומות שנדרש רכב שטח על מנת להגיע אליהם. דבר שלישי שיש לקחת בחשבון הוא שבסבירות נמוכה (אך קיימת) תופתעו לגלות שההטמנה נעלמה. 

לגבי אוכל קיימות שתי אסכולות עיקריות הנוגעות לאופי האוכל במקטעים המדבריים של השביל - הראשונה כוללת ערכת בישול מלאה והשניה מסתמכת על אוכל שאינו מצריך בישול. האסכולה האחרונה מאפשרת לסחוב משקל נמוך יותר, היות ולא צריך לסחוב את ערכת הבישול עמכם ולרוב אין צורך בניצול מים לטובת תהליך הבישול. כמובן, הדבר מתבטא בנוחות. אנחנו העדפנו בכל זאת לסחוב איתנו ערכת בישול מלאה.

סיכום

אם היינו צריכים לסכם את שביל ישראל היינו מגדירים אותו כ״שביל של אנשים״. באופן אישי, פרט למקומות ספציפיים ומאוד ייחודיים במדבר, מצאנו עצמנו פחות מתרשמים מהנופים שסביבנו. מדינת ישראל היא מדינה קטנה סך הכל ופעמים רבות המגע התכוף עם הציביליזציה גורם לקשיים אצל אלו המחפשים מרחבים שוממים וחיבור עם הטבע. הלוגיסטיקה במדבר, כפי שכבר כתבנו, יכולה לעיתים להיות מתסכלת - כולי תקווה שההיבט הזה ישתפר בשנים הקרובות ויאפשר לשביל ישראל להיות נגיש יותר וידידותי יותר, גם למטיילים הבאים מחו״ל (ופגשנו מספר לא מבוטל על השביל). 

אך מגע תכוף עם ציביליזציה, מסתבר, מביא איתו גם משמעות חיובית לחוויה. מה שכן היה בעינינו תופעה ראויה להערצה היא הנתינה האינסופית מאנשים אחרים שהציעו לנו ולשביליסטים אחרים עזרה תמידית. אנשים מקסימים עצרו את רכביהם באמצע כביש שומם במדבר בשביל לשאול אם יש לנו מספיק מים ואם אנחנו צריכים אוכל. אנשים מקסימים גם אירחו אותנו בבתיהם, ללא בקשה לתמורה, הביאו לנו עוגות ובירות באמצע שום מקום, סייעו לנו כאשר היינו צריכים הכוונה או עזרה וקצרה היריעה מלהכיל את הנתינה הרבה שנתקלנו בה כל יום, כל היום, במהלך שהותנו על השביל.

השביל גרם לנו לתחושת גאווה לאומית ולהערכה רבה לבני עמנו שתמיד היו נכונים לעזור, תמיד מעל ומעבר ומכל הלב. חייב לציין שהאספקט הזה מגמד כל חיסרון אחר שיש לשביל.